פסטיבל המסכות בולגריה

הדמויות המרכזיות – הקוקרים (Kukeri)

הלב הפועם של הפסטיבל הם הקוקרים (Kukeri) – גברים (ולעיתים גם נשים) הלובשים תלבושות מסורתיות צבעוניות, מסכות ענקיות ומעוטרות בפרוות, נוצות וקרניים, ועל מותניהם תלויים פעמונים ענקיים.

כל קוקרי מייצג דמות מיתית – לעיתים חיה קדושה, שד, חקלאי או לוחם. כל תנועה שלו וכל צלצול של הפעמון נחשבים כבעלי כוח לטהר את האוויר, לגרש רוע ולהביא פריון לשדות.
הקוקרים נעים בקבוצות, רוקדים בתיאום מדויק ויוצרים רעש מחריש אוזניים שמטרתו “להבריח את החורף” ולפתוח את הדרך לשנה חדשה ומבורכת.

המסכות עצמן הן יצירות אמנות לכל דבר – עשויות בעבודת יד מפרווה, עץ, בד ועצמות, ולעיתים שוקלות למעלה מ-10 ק"ג. כל מסכה שונה מהאחרת, ולכל כפר יש סגנון משלו. חלקן מאיימות למראה, עם קרניים גדולות ועיניים בוערות, ואחרות צבעוניות ומצחיקות.

העיר פרניק (Pernik) – לב הפסטיבל

פסטיבל המסכות הבולגרי מתקיים מדי שנה בעיר פרניק (Pernik), כ-30 ק"מ בלבד מדרום לסופיה. העיר מתמלאת באלפי משתתפים – לא רק מבולגריה, אלא גם מקבוצות פולקלור מיוון, מקדוניה, סרביה, רומניה ואפילו מדינות רחוקות יותר כמו יפן ומקסיקו.

במשך שלושה ימים העיר הופכת למוקד של צבע, מוסיקה ואנרגיה. הרחובות מתמלאים בתהלוכות, מופעי ריקוד, דוכני אוכל בולגרי מסורתי, תצוגות אומנות וירידים של מסכות בעבודת יד.

בשיא הפסטיבל, מתקיימת תחרות רשמית שבה נבחרות הקבוצות המרשימות ביותר – לפי יצירתיות, שמירה על מסורת, עיצוב התלבושות והאנרגיה של הריקוד.

סמל של זהות בולגרית

בולגריה גאה במיוחד במסורת זו – עד כדי כך שפסטיבל המסכות של פרניק הוכר על ידי UNESCO כ"מורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות".
הפסטיבל נחשב לאחד הסמלים הבולטים של התרבות הבולגרית, והוא מזכיר עד כמה הקשר בין האדם לטבע, לאדמה ולעונות השנה עמוק ובלתי נפרד מחיי היום-יום של הבולגרים.

המשמעות מאחורי המסכות היא עמוקה: הן מייצגות את המאבק הנצחי בין טוב לרע, אור לחושך, חיים ומוות. כשהקוקרים מסירים את המסכה – הם בעצם “מולדים מחדש”, אחרי שהצליחו לטהר את עצמם ואת סביבתם.

מתי מתקיים הפסטיבל

פסטיבל המסכות הבולגרי מתקיים בכל שנה בסוף ינואר, בדרך כלל במהלך סוף השבוע האחרון של החודש. מזג האוויר באותה תקופה קר, אך אווירת הפסטיבל מחממת כל לב.

האירועים מתחילים ביום שישי בערב, עם טקס הפתיחה ותהלוכת לפידים, ונמשכים עד יום ראשון בערב. בכל יום מתקיימות תהלוכות מרכזיות, מופעים ומסיבות עממיות, וביום האחרון – טקס סיום שבו מוכרזות הקבוצות הזוכות.

חוויה רב-חושית

אי אפשר להבין את עוצמת הפסטיבל מבלי להיות שם. הרעש של הפעמונים, ריח המדורות, הצבעים של המסכות והחיוכים של המקומיים יוצרים חוויה סוחפת לכל החושים.

צלמים מכל העולם מגיעים כדי לתעד את המחזות יוצאי הדופן – השילוב של שלג לבן, אש, תלבושות צבעוניות ופנים מסתוריות מאחורי המסכות יוצר מראות שכמעט ואינם קיימים עוד באירופה המודרנית.

טיפים והמלצות למבקרים

• הגיעו מוקדם: הרחובות נסגרים בשעות הבוקר, וכדאי להגיע לפרניק ברכבת או באוטובוס מסופיה (כ-40 דקות נסיעה).

• התלבשו חם: בינואר הטמפרטורות יכולות לרדת מתחת לאפס, אך האירוע מתקיים תחת כיפת השמיים.

• שמרו על ציוד הצילום: יש רסס של עשן ואפר – מומלץ להגן על מצלמות וטלפונים.

• כבדו את המשתתפים: חלקם רואים בטקס שלהם מעשה רוחני, לא רק מופע – הימנעו מלגעת במסכות ללא רשות.

• נסו את האוכל המקומי: דוכני הרחוב מציעים מאכלים בולגריים אותנטיים – קבבצ’ה, בורק, פיתות עם גבינת סירנה ויין חם.

• אם אתם לנים בסופיה: כדאי להזמין מקום מראש – רבים מגיעים במיוחד לאירוע.

מעבר לפרניק – מסכות ברחבי בולגריה

אומנם הפסטיבל הגדול נערך בפרניק, אך טקסי מסכות דומים מתקיימים בכל רחבי בולגריה.
בכפרים בהרי הרודופי, לדוגמה, ניתן למצוא וריאציות מסורתיות שבהן התושבים מקיימים תהלוכות קטנות בימי השנה החדשה. בכפרים אחרים, הקוקרים מבקרים מבית לבית ומרעידים בפעמונים כדי לברך את המשפחות בשנה מוצלחת.

המשמעות של המסכה משתנה ממקום למקום – לפעמים היא מגרשת רוחות רעות, ולפעמים היא מסמלת פריון ואיחוד זוגות צעירים.

למה זה אירוע חובה לכל מטייל בבולגריה

פסטיבל המסכות הוא חוויה תרבותית שאין שנייה לה. זהו מפגש עוצמתי בין מסורת לאמנות, בין קדום למודרני. הוא מאפשר לראות צד אחר של בולגריה – לא את הערים הגדולות או החופים, אלא את הנשמה העממית, את השורשים.

מעבר לכך, האירוע מושלם גם למשפחות, לזוגות ולצלמים – כל אחד ימצא בו משהו אחר: קסם, יופי, או אולי רק סיבה טובה לרקוד ולהתחמם עם כוס יין בולגרי חם.

פסטיבל המסכות בבולגריה הוא לא רק חגיגה – הוא זיכרון חי לתרבות עתיקה שממשיכה לפעום בלב המודרניות.
מאות שנים אחרי הולדת המסורת, הקוקרים עדיין צועדים ברחובות, פעמוניהם מצלצלים, האש בוערת, והמסכות מחייכות – כדי להזכיר לכולנו שהרוע ניתן לגירוש, כל עוד האמונה חיה.